פנחס יחזקאלי: 'לוחמה משפטית', שימוש לרעה במערכת האכיפה באתר ייצור ידע

תקציר: השימוש לרעה במערכת האכיפה ('לוחמה משפטית' – Lawfare) כולל בתוכו מרכיבים, כמו: 'מסע ציד' (פישינג) נגד אדם; מאמץ ליצור הרשעה בדעת הקהל לפני משפט ('משפט ע"י מערכת האכיפה'), 'תפירת תיקים' והטייתם, משיכת חקירה לאורך זמן כחרב מעל ראשו של אדם ('שיטת התיק הפתוח'), אכיפה בררנית ועוד… ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות השימוש לרעה במערכת האכיפה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.

[בתמונה: התופרת המשפטית לממשלה… המקור: דף הטוויטר של איתמר בן גביר. אנו מאמינים כי אנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

עודכן ב- 21 בדצמבר 2025

התופעה של שימוש לרעה במערכת האכיפה ('לוחמה משפטית' – Lawfare) מתייחסת לשימוש לרעה במערכת אכיפת החוק כדי להפליל אדם חף מפשע או להטות חקירה לטובת או לרעת צד מסוים. מדובר בטקטיקה שיש לה היבטים משפטיים, פוליטיים וסוציולוגיים, והיא עולה לכותרות בעיקר כאשר היא מיוחסת למערכות שלטוניות ולמערכת אכיפת החוק.

שימוש לרעה במערכת האכיפה כולל בתוכו את המרכיבים הבאים:

פליליזציה של הפוליטיקה: הרחבת עבירות אמורפיות (כגון מרמה, הפרת אמונים או הסתה) כך שכל פעולה פוליטית שנויה במחלוקת עלולה להפוך לחשודה (Pereira & Melo, 2019).
אכיפה בררנית: ריכוז מאמצי חקירה ואכיפה כלפי מחנה פוליטי מסוים, תוך התעלמות מדפוסים דומים במחנות אחרים (Levitsky & Ziblatt, 2018). מצב שבו רשויות החוק והאכיפה פועלות באופן סלקטיבי, כך שחוקים נאכפים כלפי קבוצות מסוימות בחומרה יתרה, בעוד שקבוצות אחרות זוכות להקלות או אף להתעלמות מוחלטת מהעבירות שהן מבצעות.
שימוש בזמן ובעלות ההגנה כעונש: עצם החקירה, עלות ההגנה וההליך הממושך משמשים ענישה, גם ללא הרשעה, באמצעות פגיעה במוניטין, בכיס וביכולת התפקוד (Garapon, 1999).
משפטיזציה של הכרעות ערכיות: העברת הכרעות ציבוריות מבתי המחוקקים והציבור אל רשויות משפטיות שאינן נבחרות (Hirschl, 2004).
'מסע ציד' כנגד אדם משמעו, שמוצב 'תג מחיר' על ראשו של אדם מסוים: חוקרים אינם נשלחים לחקור עבירה מסוימת, אלא כדי למצוא ראיות להרשיע אדם בכל מחיר, בכל עבירה שהיא. כיוון שעובדי ציבור ונבחריו הם בני אדם, וכיוון שהעבירה של הפרת אמונים היא כללית מאוד ומעורפלת, אם הוכרז קרבן כמטרה, רוב הסיכויים הם שיורשע.
משפט על ידי המשטרה ומערכת אכיפת החוק: הטיית דעת הקהל, וניסיון להרשיע אדם בעיני הציבור ולהשפיע על השופטים אף בטרם התנהל ההליך המשפטי.
'תפירת תיקים': מצב שבו נבנה נגד אדם תיק פלילי באופן מלאכותי, לעתים תוך שתילת ראיות, עדויות שקר או שימוש לא תקין בכלים חקירתיים.
טיוח תיקי חקירה: מכלול פעולות – ולעתים המחדלים – שמטרתם למנוע מתיק חקירה להגיע לבירור מלא, מקצועי ושוויוני.
'הטיית תיקים' – שם כולל ל'תפירת תיקים' ול'טיוחם': מצב שבו גופי אכיפת החוק מתעלמים מראיות, מכוונים חקירה לכיוון מסוים, או נמנעים מחקירה מעמיקה נגד גורמים מסוימים משיקולים פוליטיים, כלכליים או אישיים.
'שיטת התיק הפתוח' – כך כונתה שיטה זו על ידי שר המשפטים לשעבר, דניאל פרידמן, בספרו הארנק והחרב: פעמים רבות אין למערכת עניין לנהל את התיק בבית המשפט אלא רק לסחוט אדם ולוודא שיתנהג כמצופה ממנו, בדרך של החזקת תיקים פתוחים – בין אם תוצר של 'פישינג' ובין כאלה שהתגלגלו לידי מערכת האכיפה – זמן רב, כחרב מעל צווארו. עצם קיומה של חקירה או בדיקה נגד איש ציבור בחשד כלשהו, מונעת ממנו לכהן במשרות מסוימות, או 'שומרת אותו בתלם'…
שלטון הפרקליטות על השופטים: העוצמה היתרה של הפרקליטות מופנית גם כנגד שופטים שאינם 'הולכים בתלם'.
ביצור והגנה עצמית של המערכת באמצעות הסתרה וטיוח, לכאורה כדי להגן על הלגיטימציה שלה ועל אמון הציבור בה.

יודגש כי אין קשר בין העובדה שאדם הפך קרבן ל'מסע ציד', ובין אשמתו של אדם והעובדה שביצע באמת עבירות. גם עבריין מועד יכול לעבור 'מסע ציד'!

ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות השימוש לרעה במערכת האכיפה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה:

אוספי מאמרים רלוונטיים נוספים:

יוסף זהר

טל אור טיסונה